רש"ש על נדרים ע״ט

1 ר"ן ד"ה ואמאי ליהוי כשותק כו'. דאי אמרת כו' מצי מפר לפי שאותה השתיקה כו'. כצ"ל:

2 במשנה ואלו נדרים שהוא מפר כו'. עי' בתוי"ט מה שהביא בשם הר"ר יחיאל דקרא דכל נדריה דמשמע דאב מפר אף נדרים שאין בהם ע"נ היינו קודם שנתארסה. והקשה דספרי אתי לנתארסה ומת הבעל כו'. וק"ל דהא לעיל ע ב אמרי' מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה. אח"ז מצאתי קושיא זו להלח"מ ברפי"ב מה"נ ולהגר"א בסי' רל"ד ס"ק ק"ט. ועק"ל דמאי מקשה שם אימא ה"מ בנדרים של"נ לארוס כו'. הל"ל דזה נ"ל מהיקשא דע"כ איירי לאחר שנתארסה לדברי הררי"ח:

3 ר"ן ד"ה שיש בהן ע"נ. אלא דנקט הני לפי שהוא מפר כו'. כצ"ל ומלת סובר למחוק:

4 במשנה פירות מדינה זו עלי יביא כו'. לקמן פב ב מסקינן דר' יוסי דוקא קאמר לה אבל לרבנן גם זה מיקרי עינוי נפש. ולכן תמוהין דברי הרע"ב שפסק כרבנן ואפ"ה חשב זה בדברים שבינו לבינה. ואולי מפרש שם כפי' הרא"ש בפי' הא' דהא דקאמר ומאי א"י להפר כו' הוא שנויא אחרינא ור"ל דגם רבנן מודו לר"י בהא שאינו נדר ע"נ והא דאמר שמואל בהנאת פלוני עלי דמפר הוא משום דברים שבינו לבינה. אבל מדבריו גופיה בתחלת המשנה מוכח דס"ל דלרבנן הוה זה נדר דע"נ. ומה שתמה עליו התוי"ט במש"כ בשלא תכחול כו' הוי ג"כ דברים שבל"ב. דהא כיון דסתמא קאמר ולא התנה כו' לפי שעה אף לר"י הוה ע"נ. טפי ה"ל לתפוס עליו במש"כ בס"ד בפירוש דשלא תכחול לעולם הוה דברים שבל"ב:

5 גמרא ל"ל הפרה לא תרחץ ולא ליתסרן פירות עולם עלה. כצ"ל ומלת אלו למחוק:

6 ר"ן ד"ה אילימא בסופו. כיון שתלתה נדרה באם אין במשמע כו'. כ"מ להדיא בגיטין עב ע"ש:

7 ר"ן ד"ה ועוד בסופו. הוה ליה למימר כו'. כצ"ל:

8 רא"ש בסה"ע הוה ליה למימר רי"א לא יפר. כצ"ל והס"ד: